1אבל אם בא עליה אדם בלא קדושין לשם זנות לוקה משום לא תהיה קדשה והיא זונה האמורה בתורה ואפי' לא בא עליה לשם זנות אלא לשם אישות בינו לבינה אינה נחשבת כאשתו אפילו אם יחדה לו אלא אדרבה כופין אותו להוציאה מביתו. וכן כתב הרא"ש בתשובה פנויה המשרתת בבית ראובן ויצא קלא דלא פסיק שמתיחד עמה לא מיבעיא שבני המשפחה יכולין למחות בידו שהוא פגם להם שתהיה פילגשו אלא ב"ד כופין אותו להוציאה מביתו שדבר ידוע שהיא בושה לטבול ונמצא שבועל נדה ואפילו הכניסה לחופה אינו קונה להיות כאשתו ור"ח כתב שאם הכניסה לחופה צריכה גט מספק:2נשאל להרא"ש לאה שאמרה לראובן תן לי מנה שאתה חייב לי ונתן לידה שלש פשיטים וכשנתנם לידה אמר לה הרי את מקודשת לי וכששמעה השליכה המעות ואמרה איני רוצה לקדש ועדים מעידים בזה והשיב שאין כאן בית מיחוש ואינה צריכה גט וכתב מיי' אבל האיש שאנסוהו וקדש קדושיו קידושין ורבינו כתב שאין קידושיו קידושין וכן כתב בעל העיטור: לשון ריא"ז כשם שאין האיש מקדש אלא מדעתו כך אין אשה מתקדשת אלא מדעתה ואם הלקה האיש את האשה ויסרה עד שנתרצית לו וקדשה אינה מקודשת הוא עשה לה שלא כהוגן לפיכך עשו לו חכמים שלא כהוגן ובטלו את קדושיו וכן מבואר בחזקת הבתים:3לשון ריא"ז אע"פ שכל דבר נקנה בחליפין והקנין הרי הוא כחליפין שהלוקח נותן כנף סודרו למוכר וקונה בו כל מה שזה רוצה להקנות לו האשה אינה נקנית בכך שאין האשה נקנית בחליפין ואע"פ שיהיה בהן שוה פרוטה כדברי המורה ומז"ה אומר שאם דעת האשה הוא להתקדש בתפישת הקנין לבד שהוא כנף בגדו ויש בו שוה פרוטה הרי זו מקודשת שהרשות בידה לפסוק כנף בגדו ולעכבו בידה אם תרצה ולא אמרו שאין האשה נקנית בחליפין אלא כשדעתה להתקדש במנה ונותן לה קנין כדי לקיים הקדושין והוא יתחייב לה המנה כמו שביאר מז"ה וכדברי המורה נראה לי שאע"פ שלא היה דעתה להתקדש אלא בקנין הסודר הואיל והזכיר לשון חליפין או שאמר תיתפשי לי קנין להתקדש לי אינה מקודשת כב"ה:4לשון ריא"ז כיצד האשה מתקדשת בביאה בא עליה ואמר הריני בועליך לשם קדושין הרי זו מקודשת ואפי' בא עליה שלא כדרכה והוא שנתיחד בפני עדים כדי לקדשה שאין קדושין בלא עדים בא על הפנויה סתם ולא אמר שלשם קדושין בא עליה אינה מקודשת ואינה צריכה ממנו גט שלא אמרו אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלא כשהיה לו בה עסק אישות כגון המקדש את אשתו ואח"כ נתיחד עמה. בת ג' שנים ויום אחד מתקדשת בביאה פחות מכאן אין ביאתה ביאה ואינה מתקדשת בביאה. כל המקדש בביאה דעתו על גמר ביאה נתקדשה לאחר מקודשת לשני והוא שקדשה בביאה סתם אבל אם פי' שהוא מקדש בתחלת ביאתו מקודשת שהעראה הוא כגמר ביאה ושוב אין קדושין תופסין מאחר כמו שביאר מז"ה בפסקיו:5לשון ריא"ז נתנה לו היא ואמרה לו הריני מקודשת לך הריני מאורסת לך הריני לך לאנתו אינה מקודשת ואינה צריכה ממנו גט וכן אם נתנה היא ואמר הוא כמו שביאר מז"ה בפסקיו:6כתב הטור ואם נתנה היא ואמר הוא הרי את מקודשת לי במה שקבלתי ממך אם הוא אדם חשוב מקודשת שהיא נהנית במה שמקבל ממנה מתנה כאילו נתן לה שוה פרוטה ואם אינו אדם חשוב אינה מקודשת וכתב הרא"ש וצריך חקירת תכם מי נקרא אדם שאינו חשוב להתירה בלא גט ומיי' כתב נתנה היא ואמר הוא אינה מקודשת נתן הוא ואמרה היא מקודשת מספק וסברא ראשונה היא סברת רבינו: שאלה להרשב"א במה ששנו נתן הוא ואמרה היא דספיקא הוי וחיישינן מדרבנן והמפרשים נחלקו בנתנה היא ואמר הוא שהראב"ד כתב דבאדם חשוב מקודשת כדאמרינן הילך מנה ואקדש אני לך והרי"ף ורמב"ם ז"ל כתבו דאינה מקודשת ולא נתברר מדבריהם אם יש חלוק בין חשוב לאינו חשוב ובעל הלכות אמר מקודשת ואינה מקודשת מספק ואמרי' דבאדם חשוב אינה מקודשת דהא כולה בריית' דדייקי מינה בשאין עסוקין באותו הענין הוא דאי בעסוקין ודאי דאפי' נתן הוא ואמרה היא מקודשת דלא גרע מהיו עסוקין באותו ענין ונתן לה ולא פירש דא"ר יוסי מקודשת וקי"ל כותיה וא"כ כיון דאין עסוקין באותו הענין כי הוי אדם חשוב מאי הוי דלמא לא נתכוונה היא בנתינתה לשם קידושין אלא לשם פקדון או מתנה לפי עשרה וטוב לבבה ואע"פ שחזר הוא ואמר התקדשי לי בהנאה זו שקבלתי ממך מתנה לאו כלום הוא אבל בההיא דהילך מנה בפירוש היא מתרצה בענין הקדושין שהרי היא אומרת ואתקדש אני לך וליכא למתלי בפקדון ואמרת להעמידך על דעתי. תשובה מסתברא לי שאין עושין מעשה בזה להקל לגמרי או להחמיר לגמרי אבל כדברי בעל הלכות ז"ל שאמר דספיקא הוי שאין לנו כח להכריע בין אריות ומ"מ כך נראה שהברייתא כולה בסתם בני אדם שאינם חשובין דמדאמר בתר הכי גבי הילך מנה ואקדש אני לך באדם חשוב אלמא עד כאן לא איירי באדם חשוב אבל הדיוק שיצא לנו מן הברייתא בנתן הוא ואמרה היא דאסיקנא דספיקא הוי ע"כ באינן עסוקין והאריך שם עיין בסימן תרי"ג:
